II.

[533] Chiwwi241 Albalchi oder Alkalbi, gegen den Saadia polemisiert hat, war wie schon Rapoport richtig aufgestellt hat (Biographie Note 31), kein Karäer, sondern ein rabbanitischer Ketzer, oder richtiger der erste konsequente Bibelkritiker. Das ergibt sich aus einer Notiz bei Salmon ben Jerucham, der ebenfalls gegen ihn polemisiert hat. Aus dieser Notiz und aus einem Zitate bei Saadia können wir die Kritik Chiwwis gegen die Göttlichkeit der heiligen Schrift ihrem Umfange nach erkennen. Aus einem Zitate (o. S. 528) ergibt sich, daß Chiwi 200 Einwürfe gegen die Bibel gemacht, darunter den, warum denn Gott die Engel verlassen und seinen Wohnsitz (im Tempel) unter den Menschen [533] aufgeschlagen hat: יכלבלא יויח רמא תאזו אוה ךורב שודקה בזע המל תונעט םיתאמ וב בתכש רפסב .םיאמטה םדא ינב ןיב ודובכ ןכשל רחבו םירוהטה םיכאלמה המ עדת ךיא דוע ... ןושלה הזב וירבד תא יתעמששכ ויתבשהו ףלא הזכ רוא ומיניב ןיכשה יכ רשפא םימורמ יכאלמל השע םימכחה ןמ רוגת אלו םסאמ רמאת ךיאו ... םימעפ. Salmon ben Jerucham erwähnt einen anderen Einwurf Chiwwis. »Wozu hat Gott Opfer vorgeschrieben, da er sich nicht nährt, wozu Schaubrote, da er nicht speist, wozu Lampen, da er keine Beleuchtung braucht? (Kommentar zu Kohelet 7, 10, zitiert und übersetzt von Pinsker a.a.O., Text, S. 28): דגנתת אלו ךכו ךכ תדובעב בייח אל המלו בייח המל רמאתו הרותה ינינעב תדובעב בייח המלו רמאי לא והללקי יבלכה יוח םגרתש ךרדכ לכאי אל םא םינפה םחלב בייח המלו ןוזנ וניא םא תונברקה םימכחה וילע ובישה רבכו הרואה לבקי אל םא תורנב בייח המלו ליסכ התא ול ורמאו וב ורעגו. Diese zwei Einwürfe erwähnt Saadia in seinen Emunot (III, 10) unter den zwölf, welche man der Göttlichkeit der Bibel entgegensetzt, und sucht sie zu widerlegen. Man ist dadurch zum Schlusse berechtigt, daß zehn von den dort aufgeführten zwölf Punkten aus den zwei Hundert ausgewählt sind, welche Chiwwi gemacht hat242. Die übrigen zwei (letzten) Einwürfe rühren von mohammedanischen und christlichen Polemikern her. Wir haben also daran einen Teil der Chiwwischen Kritik. Es sind nach der Reihenfolge in Emunot folgende:


רובעב (הרות) הזה רפסב קיזחהל םירצקמ םדא ינב תצק ילוא 1) .וב םיראובמ תוצמה ישורפ ןיאש

הריתס וב שיש בשוחש רובעב רצקמ דחא ילוא :תינשהו 2) ירבדבו שיא ףלא תואמ הנומש לארשי יהיו לאומשב רומאכ .שיא האמו םיפלא ףלא לארשי לכ יהיו םימיה

אוהש הדגה וב שיש הבשחמה הזל והאיבי ילוא :ישילשהו 3) תמ טפשוהי ןב םרוהי יכ םיתנש באה ןמ לודג ןבה היהיש רקש ול היהש םיכלמב בתכנו ויתחת ונב היזחא דמעו םינש 'מ היהו .הנש םיעבראו םיתש םימיה ירבדבו הנש םירשעו םיתש

טוחשל םא תונברקה תוצמ רובעב רהמי ילוא :יעיברה 4) .(רעצ םושמ) תומהבה

ינב ןיב ורוא ארובה ןיכשה ךיא בושחי בשוח ילוא :ישמחה 5) .םירוהטה םיכאלמה חינהו םדא

להואל ארובל המ רמאיו ןכשמה השעממ המתי ילוא :יששהו 6) תלוס תחנמלו בוט חירלו יופא םחללו... תוקלוד תורנלו ךסמלו .םהל המודו תוריפו ןמשו ןייו

ומוג דועב םדא היהי ךיא תוצמה יקלחב בושחיש :יעיבשהו 7) םימת היהי עודי רבד ונממ תורכי רשאכו םימת ונניא ותואירבב .הלימה ל"ר

רהטתש התוצמ התיה ךיא המודא הרפ ןינעב בושחיש :ינמשהו 8) .םירוהטה אמטתו םיאמטה

יכ םירופכה םויב לזאזעל םיבירקמ ויה רשא ןברקה :יעישתהו 9) .דש םש אוהש םדא םדא ינבל המדנ רבכ

אלש ןוע םעל הב רפוכי ךיא הפורע הלגע לע :ירשעהו 10) .הושע


[534] Die hyperkritischen Bemerkungen Chiwwis, welche Ibn-Esra von ihm zitiert, zeigen ihn ebenfalls als einen freien, bibelkritischen Denker: daß das Wunder am roten Meere auf Ebbe und Flut zurückzuführen sei (Ibn-Esra Kommentar zu Exod. 14, 27), daß das Manna nur ein süßer Pflanzenkörper gewesen sei, den die Perser ןיבגנרת und die Araber ןמ nennen (das. 16, 13), und endlich, daß die Bedeutung des Satzes ןרק יכ וינפ רוע sei, Moses Gesicht sei wegen des Fastens hornartig vertrocknet gewesen (das. 34, 29) Aus der Fassung von Saadias Entgegnung auf Chiwwis Angriffe geht hervor, daß beide und ebenso Salmon ben Jerucham Zeitgenossen waren243. Es ist daher unverständlich, was Saadia Ibn-Danan berichtet, daß zu Chiwwis Zeit eine so allgemeine Judenverfolgung ausgebrochen wäre, daß viele zum Islam übergegangen seien: (in Edelmanns Sammelwerk הזונג הדמה, p. 16): ןמיתו לבבו רושא תולהקמ םיבר לע דמשה ברח הרבע רבכ קיחש יבלכה יויח ימיב תאזה ץראו ברעמה ץראו יקירפאו תומצע. In den mohammedanischen Reichen war eine ausgedehnte Judenverfolgung nur unter dem fatimidischen Kalifen Alhakim (im Anfang des elften Jahrhunderts) und später unter den Almohaden. Aber Chiwwi lebte als Zeitgenosse Saadias und Salmon ben Jeruchams vor dieser Zeit. Die Notiz bleibt also rätselhaft244. – Über das Epitheton יכלבלא oder יבלכא ist zu bemerken, daß nur das von Luzzatto veröffentlichte Zitat von Barsilaï die erste Schreibart hat, alle übrigen Quellen, auch Salmon ben Jerucham, dagegen die letztere. Nur aus einer Angabe des Saadia Ibn-Danan (l.c.p. 28) läßt es sich entscheiden, daß Chiwwi in Balch lebte und lehrte, also Albalchi richtig ist: חידהו תיסה יבלכה יוח היה (הידעס 'ר ימיב) וימיבו רשא השדח הרות ובלמ הדבו 'ה תרותב שחכו לארשימ הברה וניבר דיעהו היה לודג ףשכמו ףסולפ יויח אוה ןטשה והרוה תרות םידמלמ לבבב ךלבלא ירעב תוקונית ידמלמ הארש הידעס יבלכה יויח. Man sieht daraus, daß die frommen Schriftsteller geflissentlich den Namen des Erzketzers יכלב in יבלכ verwandelt haben245.


Quelle:
Geschichte der Juden von den ältesten Zeiten bis auf die Gegenwart. Leipzig 1909, Band 5, S. 533-535.
Lizenz:
Faksimiles:
533 | 534 | 535
Kategorien:

Buchempfehlung

Angelus Silesius

Cherubinischer Wandersmann

Cherubinischer Wandersmann

Nach dem Vorbild von Abraham von Franckenberg und Daniel Czepko schreibt Angelus Silesius seine berühmten Epigramme, die er unter dem Titel »Cherubinischer Wandersmann« zusammenfasst und 1657 veröffentlicht. Das Unsagbare, den mystischen Weg zu Gott, in Worte zu fassen, ist das Anliegen seiner antithetisch pointierten Alexandriner Dichtung. »Ich bin so groß als Gott, er ist als ich so klein. Er kann nicht über mich, ich unter ihm nicht sein.«

242 Seiten, 11.80 Euro

Im Buch blättern
Ansehen bei Amazon

Buchempfehlung

Geschichten aus dem Biedermeier. Neun Erzählungen

Geschichten aus dem Biedermeier. Neun Erzählungen

Biedermeier - das klingt in heutigen Ohren nach langweiligem Spießertum, nach geschmacklosen rosa Teetässchen in Wohnzimmern, die aussehen wie Puppenstuben und in denen es irgendwie nach »Omma« riecht. Zu Recht. Aber nicht nur. Biedermeier ist auch die Zeit einer zarten Literatur der Flucht ins Idyll, des Rückzuges ins private Glück und der Tugenden. Die Menschen im Europa nach Napoleon hatten die Nase voll von großen neuen Ideen, das aufstrebende Bürgertum forderte und entwickelte eine eigene Kunst und Kultur für sich, die unabhängig von feudaler Großmannssucht bestehen sollte. Dass das gelungen ist, zeigt Michael Holzingers Auswahl von neun Meistererzählungen aus der sogenannten Biedermeierzeit.

434 Seiten, 19.80 Euro

Ansehen bei Amazon