III.

[334] Während über die Träger der jüdisch-spanischen Kultur eine Fülle von Nachrichten vorhanden ist, muß sich die Geschichte der nordfranzösischen und deutschen Schule mit dürftigen Angaben begnügen. Darum ist für diese jede Notiz von Wert, weil sie Licht ins Dunkel zu bringen vermag. Carmoly, Luzzatto und Zunz haben manchen Beitrag für diese Partie geliefert, doch bleibt noch des Ungewissen viel übrig. Ein historisches Responsum, das Salomo Luria (blühte 1550-1572) auf eine Anfrage in betreff der rabbinischen Diadochen erließ, wird allen diesen Untersuchungen zugrunde gelegt (לשרהמ תובושת No. 29), darum sei dieser Quelle hier ein Platz gegönnt. Salomo Luria gibt an, er habe die Nachrichten per traditionem empfangen. Sein Gewährsmann scheint ein Jünger des R. Meïr aus Rothenburg (der 1293 infolge langer Haft durch den deutschen Kaiser Rudolph von Habsburg starb) gewesen zu sein, der wohl die Nachrichten von seinem Meister erhalten hat. Darauf deuten die Worte zum Schlusse: ריאמ 'ר ברה לבק םהינשמו הירטנ אנמחר. Aus der Formel: הירטנ אנמחר ergibt sich sogar, daß R. Meïr aus Rothenburg damals noch gelebt hat, so daß diese Notiz noch vor 1293 niedergeschrieben zu sein scheint. Um so zuverlässiger sind die darin enthaltenen Angaben, als sie durch Meïr aus Rothenburg, der selbst ein Jünger der nordfranzösischen Schule war, beurkundet scheinen. Es ist nur schade, daß dieses Verzeichnis an vielen Stellen korrumpiert ist und der emendierenden Hand bedarf.

[334] וננוגי ולכי, die aber kein neues Moment heranbringt. – Salomo, der Sohn, der im Text erwähnt ist, wird auch von Charisi (Makame 46) gefeiert.

:קתעוד יתאצמש המ ךל קיתעא

ךליאו םשמו – ויבא ןואג ארירש 'רמ הרות לבק יאה 'ר 1. םיפלא 'ד תנש רטפנו (יאה 'רמ לבק םושרג 'רו) םינואגה וקספ 'ד תנשב רטפנו םינש ה"ס יחיו חנש התואב דלונ י"שרי) ת"תו .(ה"סתתו םיפלא

לעב תורהזא דסיש ןקזה והילא וניברל (יאה 'ר) הרסמו 2. לאננח.ונובר םגו לאיתוקי 'ר לא ויחאו ןואג יאה 'ר לש ותוחא .ןואג יאה ברמ לבק

'רו לאננח 'רמ לבק ךורעה לעב ןתנ 'רו יספלא קחצי 'רו 3. 'ר ישילשהו ינמוי ינב ואצי ונממ ןקזה והילא לש ויחא לאיתוקי 2 .(שנילרואב 1.) שיילרואב רבקנה םחנמ ןבקחצי

אצנגממ לודגה ןועמש 'רו לודגה רזעלא 'ר היה םהימיבו 4. םהמו .וקולמ ויבא (השמ 'רו 1.) סומינולק 'רו ילבבה המלש 'רו םהו (ץנגממ םושרג יברמ ולבק םהו 1.) ץיממ םושרג 'ר ולבק .(תומוקמ המכב םיבוקנה ריתול ילודג ויה

רב קחצי וניברו רקי רב ןקזה בקעי ’ר (ולבק 1.) םהמו 5. היול ןגס ארקנה יולה קחצי וניברו קדצ ירומ ארקנה הדוהי םהרבא וניברו .וימיב היה ימור שיא סומינולק יברו .אזימרגמ ןינידה רפס השעש ןהכה הדוהי ’רו םינתח תכרב השעש ןהכה רב ןטייפה ןימינב וניבר םגו .הברה םהל ומדק םלע בוט ףסוי ברו .(ץ"ש) רובצ חילש ריאמ ’ר היה וימיבו .םדק לאומש

רב (בקעי 1.) קחצי ’רמ לבק ישר ארקנה המלש וניברו 6. הרזגנ וימיבו הדוהי רב קחצי 'רמו היול ןגס קחצי וניברמו רקי לכונ אל תורצ תונת דסי וילע .טרפל ו"נתת תנש (?) ולכ הרזג דחא חכש אלו הללקו הפרהל םנתת תלחתמה אתמשב םללקו שריפ (?) ןכו ויתיברמ ישר םע לבק יולה םיקילא 'ר םגו .םהמ ןכו .ונתח היה אריפשמ יולה רשא רב קחצי 'רו .(?) םירדס 'דמ .ץבעי וניבר ארקנה וימיב היה היול ןגס קחצי 'ר ןב בקעי וניבר .ישר לארשי רנ רטפנ ה"סתת תנשבו

'ר וינפל ושמשו (םבשר) ריאמ רב לאומש 'ר וירחא ךלמו 7. וינפל שמשל אב רשא ןב קחצי 'רו .ויחא םת 'רו טירבניד ףסוי .ומוקמל בשו

חנעפ תנפצ דסי רשא ן"באר ארקנה ןתנ רב רזעילא 'רו 8. ן"באר לש וינתחו .ףסוי ןב םיקילא 'ר וימחמו ץבעי וניברמ לבק ונבו יאנורטנ רב לאומש 'רו אנובמ יולה קחצי רב לאוי 'ר ויה יכדרמ ונבו אלורבמ המלש ררהמ ונבו אינלוקמ יכדרמ ררהמ 'ר ברהו המלש ונב ... מ ןמרביל הנוכמה הדוהי ר"רהמ ונבו 3.ירוא

[335] 'ר ברה ושמש וינפל .םת וניבר ךלמ לאומש 'ר ירחאו 9. ףסוי 'ר ברהו ךורב ןב קחצי 'רו (יזנלרואה 1.) זינלואה בקעי 'רו ןבלה קחצי 'רו ריאמ ןב קחצי 'רו ןהכ םייח 'רו רוש רוכב 1.) אירבונקמ ןימינב 'רהו (גורמרמ 1.) ןרמרמ קחצי ןהכ השמ 'רו ץיממ רזעילא 'רו יכדרמ רב קחצי 'רו (אירובטנקמ .יזנכשא4

דיסחה והילא דיסחה וניבר היה (ת"ר ימיב) וימיבו 10. 'רו ארוצלאב היקזח 'רו ינאויב ץרפ ןב םחנמ 'רו שירפב .גרופשנגירב ריבגה םירפא 'רו (ןולימב 1.) ןואלימב.םלושמ

(גורמרב) ןרמרב ותוחא ןב קחצי 'ר ךלמ םת 'ר ירחאו 11. קחצי 'ר ינפל ושמש םילודגו .ונב ןנחלא 'ר גרהנ ד"קדתת תנשבו 'ר ינפל ושמש ולאו .וישודחבו וילופלפב םימכח יניע ויאה אוה 'רו (איבנה 1.) אישנה ארזע 'רו יזנכשאה ןהכה השמ 'ר קחצי שיא ץנשמ ןושמש 'רו (אלייבנוימ ןועמש 1.) אלייבנש ןושמש רפס דסי רשא קחצי ןב ךורב 'רו ויחא קחצי 'רו (ןויצ 1.) ןויע 'ר ברהו יצוקמ ןושמש 'רו שירפמ קחצי רב הדוהי 'רו המורתה .שיוורדמ המלש

לבק רשא אריפשמ הירמש 'ר היה (קחצי 'ר ימיב) וימיבו 12. .אצנגמב ץיממ רזעילא 'ר היה וימיבו אריפשב רשא ןב קחצי 'רמ ירזעה יבא ארקנה יולה לאוי 'ר ןב רזעלא 'ר וינפל ושמש ולאו 'רו .םהימיב היה ןתנוחי 'רו .ךורב 'רו לאומש ןב החמש 'רו רמא (לאומש 1.) לוטמ 'ר ןב דיסחה הדוהי 'רו אזימרגמ רזעילא .הדוהי 'ר ברהו גרובשנגרמ ןורהא 'ר דלי

דוד 'ר ויחאו ריאמ 'ר ויחאו – – ץיממ רזעילא 'ר ימיבו 13. גרובצריומ םלשמ 'ר דלי אוהו (?גרובצניממ 1.) גרובצריומ קחצי ןב לאוי 'ר היה וימיבו 'וכ טויפ דסי רשא הדוהי 'רה ויחאו :תפרצ ימכחל ינרזוח .ירזעה יבא ינבו יולה

םהרבא ןב קחצי 'ר ךלמ חריפנדמ קחצי 'ר רטפנש רחאי 14. הביט הבישב למרכה ילגר תחת רבקנו ךלה ויחא ןושמש 'רו .םילשוריל5

הדוהי 'ר ךלמ (גורמרא 1.) ץרמרוב קחצי 'ר ירחא 15. 'ר ברהו – (?) הריפתב קחצי 'רו ץנשב ןושמש 'רו .שירפב ןהכ הדוהי 'ר ברהו (קרובשנגרמ 1.) קרובשרמ ןורהא שיוורטב ךלמ המלש 'ר ברהו .וינפל ידמל (?) גרובידריומ טרפל ד"פ תנש .אנקשב רזעלא 'ר ברהו (l. תיוורדב = Dreux) םחנמ 'ר רטפנ הנש ותואבו ח"נ ןב שירפב הירא רוג רטפנ .סינדרוו

ברהו ןולימב אדוי 'ר 'רהו לאיחי 'ר ךלמ הדוהי 'ר ירחא 16. איבשרק ('רו) שינלרואב בקעי 'ר 'רהו ירייט ךרכב לאומש 'ר היביאב השמ 'ר (ןוניקב 1.) ףוניקב לאנתנ 'ר 'רהו םורדב לאומש רב 'ר 'רה ירומו .(?) ןינילומב Evreux = (?) הרביאב) ברה היה םהימיבו .(לאיחי 'ר ינפל) וינפל שמש אזימרגב רובקה םהימיבו .וינפל שמש קחצי 'ר 'רה ירומו ןנחלא 'ר ןב לאומש 'ר ריש ארקנה המלש רב לאומש 'ר ברהו (?) היטיימב הדוהי 'ר היה (?לירומ) הירטנ אנומחר ריאמ 'ר ברה לבק םהינשמו ליוא6

[336] Der zweite Bericht in Lurjas Responsum, beginnend: יתאצמ בוש, betrifft lediglich die Genealogie der Kalonymiden, bietet daher nur ein geringes Interesse und ist ohnehin voller Korruptelen. Ich halte es daher nicht für nötig, ihn hier aufzunehmen.


Quelle:
Geschichte der Juden von den ältesten Zeiten bis auf die Gegenwart. Leipzig [1896], Band 6, S. 334-337.
Lizenz:
Faksimiles:
334 | 335 | 336 | 337
Kategorien:

Buchempfehlung

Kleist, Heinrich von

Die Hermannsschlacht. Ein Drama

Die Hermannsschlacht. Ein Drama

Nach der Niederlage gegen Frankreich rückt Kleist seine 1808 entstandene Bearbeitung des Hermann-Mythos in den Zusammenhang der damals aktuellen politischen Lage. Seine Version der Varusschlacht, die durchaus als Aufforderung zum Widerstand gegen Frankreich verstanden werden konnte, erschien erst 1821, 10 Jahre nach Kleists Tod.

112 Seiten, 5.80 Euro

Im Buch blättern
Ansehen bei Amazon

Buchempfehlung

Geschichten aus dem Biedermeier II. Sieben Erzählungen

Geschichten aus dem Biedermeier II. Sieben Erzählungen

Biedermeier - das klingt in heutigen Ohren nach langweiligem Spießertum, nach geschmacklosen rosa Teetässchen in Wohnzimmern, die aussehen wie Puppenstuben und in denen es irgendwie nach »Omma« riecht. Zu Recht. Aber nicht nur. Biedermeier ist auch die Zeit einer zarten Literatur der Flucht ins Idyll, des Rückzuges ins private Glück und der Tugenden. Die Menschen im Europa nach Napoleon hatten die Nase voll von großen neuen Ideen, das aufstrebende Bürgertum forderte und entwickelte eine eigene Kunst und Kultur für sich, die unabhängig von feudaler Großmannssucht bestehen sollte. Michael Holzinger hat für den zweiten Band sieben weitere Meistererzählungen ausgewählt.

432 Seiten, 19.80 Euro

Ansehen bei Amazon